תמיד נעים לשמוע צרות של אחרים, במיוחד בתקופה הזו. אז הגיע אלי א. לתקן משהו. איש חביב מאוד, סימפטי, הגון מאוד. עשיתי לו כוס קפה, הצעתי גם עוגיות, ישבנו זה מול זו בסלון האקלקטי שלי והתחלנו לדבר, ופתאום, אאוט אוף דה בלו, ובלי הכנה מוקדמת הוא מספר לי שיש לו צריבות בשתן בכל פעם שהוא הולך להשתין.
הנהנתי בראשי, והוא המשיך וספר כי מאז שעבר ניתוח כלשהו, תחושת השריפה גוברת ומגיעה אפילו לאשכים. עשה את כל הבדיקות, שללו כל מה שאפשר לשלול, והשריפה ממשיכה.
הלך אפילו לרופא פרטי, אורולוג פרטי, התייאש מכל הרופאים, שורף נורא הוא אומר, ולא ידעתי את נפשי.
הצעתי לו לקחת כורכום, אולי זו דלקת. אפילו נתתי לו לדבר עם המדקר הסיני הטוב ביותר שאני מכירה, שהוא חצי רופא בעצמי, רון סמרה, והאיש לא נרגע ומספר לי שאשתו גם סובלת מזה, שלא נדע מצרות כי בכל פעם הוא אומר לה שצורב לו פה וצורב לו שם.
העברנו ככה שעה ארוכה בדיבורים, על קפה ועוגיות, ושכחתי שיש בחוץ מלחמה.
ושמתי לב כי בכל פעם שאני מודאגת ממשהו או כואב לי משהו, אני יוצאת החוצה ומגלה מישהו אחר שסובל הרבה יותר ממני. תחשבו על זה.
