לפעמים כשאדם קרוב לנו נפטר, אנו חשים ריק עצום הממלא אותנו, אנחנו כואבים ומתגעגעים ואל הרגשות הללו מצטרפים לעתים גם רגשות אשם, אשמה על כך שלא עשינו למענו מספיק, אדמה שאולי יכולנו להציל אותו, אשמה על כך שלא היינו ממספיק קשובים אליו, לא הכלנו אותו מספיק וגם רגשות של החמצה, שיכולנו עוד לעשות ולמה זה נגמר.
אובדן יכול להיות הדרגתי במקרים של מחלה קשה או פתאומי.
כאשר מאבדים אדם קרוב אנו עוברים כמה שלבים:
הכחשה, או חוסר אמונה שזה באמת קרה, , כעס, התמקחות ואשמה, דיכאון עצבות והשלמה.
שלב ההכחשה מלווה בחוסר אמונה והלם, קשה לקלוט שזה באמת מה שקרה.
השלב השני הוא כעס, כעס על כך שזה קרה, כעס על מי שכביכול גרם לזה לקרות ולפעמים גם כעס על האדם האהוב שכבר לא לצדנו.
בשלב ההתמקחות אנחנו מנסים לעבד את מה שקרה ולחשוב ולדמיין מה היה קורה אילו הדברים היו נערכים אחרת, אולי אנו או אחרים היו פועלים באופן שונה ואז אולי זה היה יכול להימנע. השלב הזה מלווה ברגשות אשמה חזקים שלנו בעיקר על כך שלא עשינו מספיק. יש אנשים שהאשמה שהם מרגישים היא על כך שהם נותרו בחיים בעוד האיש האהוב כבר איננו כאן.
עתה מגיע שלב הדיכאון. בשלב זה מתחילים לקלוט לפתע את זה שהנפטר לא ישוב עוד ובשלב זה אנחנו חשים בצורך להיות לבד, לא לראות אף אחד, לא רוצים לעשות שום דבר, השלה יכול להיות מלווה בהתפרצויות בכי וכאב.
השלב האחרון הוא שלב ההשלמה – זה שלב שיש החשים אותו בין שנה לשנתיים אחרי האובדן. בשלב זה אנחנו כבר מבינים שיקירנו לא יחזור עוד ועלינו ללמוד לחיות בלעדיו. ועתה יש לחשוב איך ממשיכים את החיים.
איך מתמודדים עם האובדן?
בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט כדאי להבין שמה שהיה בעבר כבר איננו היום וזה קשור לאובדן של אדם או לאובדן של כל דבר אחר בחיים. הפתגם כל עכבה לטובה תופש כאן יפה. משהו אחד אבד אבל משהו אחר יתפוש את מקומו ואם נדע להבין שאת החלל של מה שהיה יתפוש משהו אחר נוכל להפיק מכך את מלוא התועלת.
בטבע דברים לא הולכים לאיבוד. גם אם לא נאמין בגלגול נשמות, הרי כשאדם מת, הגופה מרקיבה ובמקומה יכולים לנבוע חיים אחרים. גם גרגר של דשא או פרח שינבוט במקום בו טמונה הגופה הוא חלק מהחיים החדשים האלה.
בתקופה הזו של האבל עלינו להוריד מהלך, עלינו להבין שעכשיו מותר לנו להרגיש את כל הרגשות שאנו מרגישים, מותר לנו לשאול למה זה קרה, מותר לנו להרגיש את כל הרגשות שאנו מרגישים, מותר לנו להבין שאנחנו לא בשליטה, מותר לנו לעשות פחות ממה שאנחנו רגילים אליו מותר לנו לקחת פסק זמן להתארגנות מחדש. זה הזמן לעצור רגע ולחשוב מה היינו רוצים לעשות עכשיו עם חיינו ואם קשה לנו לעשות את זה לבד, מותר ורצוי להתייעץ עם חברים או בעלי מקצוע.
ועכשיו מותר וכדאי גם לנסות לאכול אוכל מזין, לצאת לאוויר הפתוח, לעשות תרגילי נשימה ופעילות כלשהי, לשבת בים או בפארק לבד או עם חברים . אם עולה הרגשה של שמחה זה בסדר, מותר.
יש אנשים שונים שעושים דברים שונים כדי להתגבר על המצב. יש כאלה שעושים פעילויות להנצחת אהובם ויש כאלה שמסתפקים באיסוף מזכרות ויש גם אחרים שמנסים להירגע באמצעים שונים כמו טיול, כתיבה ושיחות עם חברים טובים. הכל הולך.