להעריך את הדברים הקטנים
רגל שבורה
זה יכול להיות שם של סרט, לא? אבל זה קרה לי במציאות, מעניין שזה קרה פעמים, בכל פעם במהלך , או קרוב לצילום פרויקט המוני שתכננתי של אבות וילדים.
בפעם הראשונה שברתי את הרגל בספטמבר 2014 כשמונית עלתה עלי.
חודש אחר כך שברתי אותה שוב במהלך צילומים לכתבה עיתונאית, כשאני יורדת במדרגות רעועות באכסניה, שבדיעבד הסתבר שיש לה חריגות בניה משמעותיות, אני מצוידת בתיק ומצלמה כבדה ומפספסת מדרגה שבורה, הרגל נשארת שם, הסנטר צונח קדימה, אני מוצאת את עצמי למטה כשהרגל מסובבת ותקועה בתוך המדרגה השבורה.
התרוממתי. אני תמיד מתרוממת, כמו נחום תקום. נדמה לי שאם הייתי מתאגרפת, הייתי שוברת את הכל אבל נשארת לעמוד.
שמתי לב שאני לא יכולה לדרוך על הרגל. הייתי בטוחה שזה נקע, בגלל הסיבוב.
בעל הבית, ערבי האמון על הכנסת אורחים וגם יודע את רזי הטיפול ברגלים עוד מהסבא של הסבתא שלו הביא לי מיד בקבוק קרח לשים על הרגל ועטף את המקום במגבת.
אחרי שעה קלה הוא עיסה לי את המקום עם שמן מיוחד והזמין לי מונית שלקחה אותי לטיפול חירום.
שם בישר לי הרופא כי זה לא נקע אלא שבר ושלח אותי הביתה עם גבס.
בפעם האחרונה ששברתי את הרגל הגבס היה עד הירך, היה קשה לשבת, היה קשה לישון כי אי אפשר היה לכופף את הרגל, אבל יכולתי לדרוך.
הפעם יכולתי לכופף את הרגל לשבת ולשכב, אבל אסור היה לי לדרוך ולכן את רוב היום עשיתי בישיבה בכיסא גלגלים, כי הליכה על קביים כואבת בידיים, בכתפיים ודי מפחידה ולא יציבה.
אבל זה הפך את הדברים הפשוטים והקטנים בחיים למשמעותיים. למשל קלטתי כי מהמטבח עד חדר העבודה שלי יש כ12 גלגולים של כיסא הגלגלים.
מהמיטה ועד השירותים קפצתי עשר פעמים עם הקביים.
כשהייתחי הולכת לישון הייתי מקרבת את כיסא הגלגלים צמוד אל חדר השינה, שם מחכות לי הקביים. אז נכנסתי לאמבטיה, נועצת קב אחד ברצפה לאיזון ונשענת עם היד השנייה על הכיור וכך מצחצחת שיניים וגם רוחצת את עצמי עם מטלית קטנה.
אחר כך בדקתי היטב שהרצפה לא רטובה (כל טיפת מים או שטיח עקום או אפילו סמרטוט שלא במקום, יכולים לגרום לקביים להחליק).
משם צעדתי את עשר הפסיעות (זינוקים) אל המיטה, שם חיכה לי הר של שמיכות וכרים במרכז המיטה כי אמרו לי שאני צריכה לישון עם רגל מוגבהת.
בבוקר, אחרי שגלגלתי את כיסא הגלגלים אל המטבח, הכנתי לעצמי דייסת קוואקר.
ראשית עשיתי רברס עם הכיסא כדי שאוכל לפתוח את הדלת של המקרר ולהוציא את החלב.
אחר כך, חלב בין הברכיים, גלגלתי את הכיסא אל הצנצנת של שיבולת השועל. שופכת לקערה את החלב ושיבולת השועל ומוסיפה שקדים ופרות יבשים. מגלגלת את הכיסא אל מתקן המים החמים ומוסיפה עוד מים חמים.
משאירה את הקערה על השיש…
חוזרת ברברס עם הכיסא ומחזירה את החלב למקרר.
חוזרת עם הכיסא אל הדייסה, מניחה אותה על צלחת על הברכיים ומגלגלת את הכיסא אל חדר העבודה שלי.
אחר כך מחזירה באותה דרך את הקערה ומכינה לי קפה.
כל התכופפות, הרמת משהו מהרצפה, רצון לקחת משהו ממקום גבוה, בעצם כל דבר שאני עושה פרט להקלדה על המחשב, כרוך בתשומת לב מיוחדת, וזה מעניין. מה שנקרא מיינדפולנס.
רוצה, למשל, לשבת על המרפסת, אי אפשר! לא יכולה להביא לשם את הכיסא, רוצה להוריד משהו מהארון למעלה, אי אפשר לטפס. מה לעזאזל עושים אלה שתקועים על כיסא גלגלים כל החיים שלהם?
זה מלמד אותך להעריך את הדברים הקטנים, להעריך את העזרה שאתה מקבל בבני המשפחה ומהחברים הקרובים, מלמד אותך איפוק ומלמד אותך לוותר. לא שאני מאחלת את זה למישהו, אבל ככה למדתי את זה.
.