כשנפטרים מדברים - משהו משתחרר אצלנו
יש הרגשה מוזרה כשמוסרים חפצים שקשורים אליהם שנים. אחרי שאמי נפטרה החלטתי שאין לי שום צורך לשמור דברים בעלי ערך בבית ומכרתי את הכל. כדי לראות תמונות יפות או פרטי אמנות ייחודיים אפשר ללכת למוזאון, נכון?
השארתי בבית רק דברים חסרי ערך כספי אבל בעלי ערך נוסטלגי שהיו לי החזקות שונות ומשונות אליהם.
להיפטר
השבוע נפטרתי מכל מיני פריטים שהסתובבו אצלנו בבית ההורים וקשורים אצלי לזיכרונות מאמא ואבא. וגם לזיכרונות שלי מהעבר כמו אבנים וצדפים שאספתי ( אני זוכרת איפה אספתי את רובם). בחיי היום יום לא נותנים בפריטים האלה מבט שני אבל פתאום כשישבתי לבחור על מה אני כבר מוכנה לוותר התחילו הזיכרונות לבעבע. לפעמים אלו בכלל לא זיכרונות אלא רגשות שונים, בעיקר נעימים, שכן אינני נוהגת לשמור דברים שמעלים בי זיכרונות לא טובים. כך למשל התבוננתי במיניאטורה מנחושת של בקבוק יין ושש כוסות שאני זוכרת מהיום שבו עמדתי על דעתי, והחלטתי שאני עדיין קשורה אל הדבר הזה וקשה לי לוותר עליו. לעומת זאת נפרדתי בשמחה מכמה כדים יפים, אחד מהם כד סיני צבעוני שהראש שלו נשבר, כמה קעריות צבעוניות, כמה קופסאות דקורטיביות, סמובר מנחושת, מנורה מנחושת, בובה יפנית, קוראן כיס! כמה חלקי סרוויס טובים, ועוד כל מיני פריטים קטנים שאני זוכרת היכן בדיוק עמדו בבית של אמי זיכרונה לברכה.
ההרגשה הייתה מוזרה, מצד אחד מועקה קלה כאילו בזה שאני מוסרת את הדברים האלה אני מוסרת גם חלק מהאני שלי הקשור אל ההורים, ומצד שני המחשבה של למה אני צריכה להעמיס את כל הכובד הזה על הילדים שלי? הרי יום אחד הם עצמם יצטרכו לשבת ולהתמודד עם כל הבלגאן הזה.
היא לא ידעה לוותר
כשאמי הייתה עוד בחיים הייתי באה אליה הביתה ומידי פעם זורקת כל מיני דברים שנראו לי חסרי ערך. כשהיא גילתה את זה היא כעסה עלי, אבל היתה לה נטייה קלה לאגור דברים ואני חשבתי שיותר מדי דברים בבית מעמיסים על הנשמה שלה וגם חשבתי שיום אחד כשהיא תמות אני אצטרך לבלות שעות במיון של כל הדברים הלא חשובים האלה שהיו גם לא חשובים בשבילה, רק היא לא ידעה איך לוותר עליהם.
לכן החלטתי כבר עכשיו לוותר על פריטים רבים. זה בעצם כמו להפסיק לעשן. הרי למעשה מכמה סיגריות אדם נהנה במהלך היום? אחת? שתיים? שלוש? אז למה לעשן קופסה שלמה? כך גם עם החפצים- מספיק תמונה אחת, פריט אחד או שניים יפים ונעימים, כמה ספרים טובים – מינימליזם זה שם המשחק.
השנה אני מאחלת לעצמי ליישם את המינימליזם במהירות האפשרית.