בזמנו כשעבדתי כעורכת באחד העתונים הגדולים בארץ, זה היה בopen space  שהתנהל באינטנסיביות נוראה. דמיינו לעצמכם מערכת עיתון עם מאות עובדים, רק בחלל שלי היו הכתבים, העורכים הלשוניים,  העורכים האחראים, המגיהים וממש צמוד אליה מחלקת הגרפיקה ועורכים ומנהלים מסתובבים בין העמדות וצורחים הוראות ובקשות.

ובתוך כל הכאוס הזה שייט לו מנהל מחלקת הגרפיקה, מקצוען אמיתי, שהרבה היה לו על הראש ובכל זאת הוא היה תמיד שקט, הלך לאט, דיבר בנחת ולא מיהר לשום מקום.

יכלו לצרוח עליו, להנחית עליו בקשות והוא כצוק איתן לא מניד עפעף וממשיך לעשות את העבודה שלו בשקט, על הצד הטוב ביותר בלי להתרגז.

שאלתי אותו פעם איך הוא עושה את זה

והוא ענה לי: "תשמעי, זו בסך הכל עבודה".

להתרגז פרושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים" אומר הפתגם העממי.

נכון שכולנו כועסים. יש כאלה שכועסים יותר ויש כאלה שכועסים פחות. יש כאלה שממש סובלים מהתפרצויות זעם ויש כאלה שהכעס אצלם הוא לרגע קט ומיד חולף כמו לא היה.

אז אגלה לכם משהו – לכעוס זו בחירה. לפעמים זו הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם מצב מסוים כמו תסכול, כאב, אשמה, לחץ או פחד.

וברגע שאתם עוצרים רגע לזהות מה המקור של הכעס הזה אתם יכולים לשים לו קץ.

במהלך הטיפול בשטיפה אנרגטית שאני עושה, אני מנסה לגלות עם המטופלים מה הסיבה לכעס הזה, איפה היא התחילה בדיוק, איך נוצר בילדות המנגנון הזה המגיב בכעס על מצבים מסוימים, האם זה קשור להורים או לבני המשפחה האחרים, לילדים בבית הספר או למורים? האם זה נובע מרגשות פגיעה או תסכול שחשתם בילדות או  מרצון לתשומת לב ואולי מבושה, חרדה או מצוקה כלשהי או שראיתם אנשים כועסים בסביבתכם הקרובה ולמדתם לחקות אותם?

אחרי שאני מבצעת את השטיפה המנקה את המטופלים מהטראומות שנגרמו להם בעברם, אני עובדת אתם על שחרור נפשי ואנרגטי מהטראומות והמצוקות.

אז איך אפשר להשתחרר מהכעסים

נניח שאתם נמצאים בקונפליקט עם אדם אחר, מישהו הרגיז אתכם או אפילו מישהו עבר באור אדום וסיכן אתכם והכעס עולה.

ראשית אל תמהרו לשפוט את עצמכם או להגיד לעצמכם שאתם "לא בסדר" כי אתם כועסים. אתם בסך הכל בני אדם, בעצם כולנו בני אדם… והנה זהו לב העניין, אנחנו בני אדם בדיוק כמו שזה שהרגיז אתכם הוא בן אדם. שניכם אוהבים, שמחים, עצובים או פוחדים, לשניכם כואב לפעמים, שניכם נהנים לעשות דברים מסוימים ושונאים לעשות דברים אחרים, שניכם סבלתם פגיעה כלשהי בחיים ועל שניכם עוברים ימים טובים וימים פחות טובים.

אז הבנתם את זה- יופי.

זה לא אומר שכשמרביצים לכם אתם צריכים להושיט את הלחי השנייה, בשום פנים ואופן לא, אבל צריך לדעת להגיב, באופן נכון, להתגונן ולהשיב בלי כעס.

איך עושים את זה?

זכרו שהצד השני הוא אדם כמוכם, חשבו עליו והבינו שהוא כרגע במצוקה כלשהי, אחרת לא היה עושה את מה שהוא עשה.

ואם יש לכם הזדמנות שאלו אותו לרגע בלי התנשאות ובלי שיפוטיות אם אתם יכולים לעזור לו, חייכו, השיבו מענה רך, וראו כיצד בהרף עין הכל יתהפך.

וזה לא משנה האם אתם צודקים או לא, זה לא חשוב וזכרו כי אינכם צריכים לשנות את האדם שממולכם, זה אינו תפקידכם. והבינו כי כשאתם רוצים משהו ולא מקבלים זה מצב נתון ואם עשיתם הכל כדי לקבל את מה שרציתם ולא קיבלתם- קבלו את זה בלי כעס.

והבינו עוד דבר – אם עשיתם דבר טוב לחבר וביקשתם ממנו טובה מאוחר יותר והוא סרב- הוא אינו חייב לכם דבר. אל תנהלו הנהלות חשבונות עם אנשים. אף אחד לא חייב לכם דבר. 

אז נשמו עמוק, תספרו עד עזר, תחייכו לרגע ותראו איך שהחיוך מסלק את הכעסים והכל מתבהר.