יאירה יקרה,
בקיץ אני בדרך כלל ממעטת לצאת מן הבית, חם לי מדי, ואם כבר אני יוצאת אז זה מוקדם בבוקר או מאוחר בערב. בל יש משהו שאני לא מוכנה להפסיד גם אם זה ב1330 בצהרים. כל יום שלישי בשעה הזו, למרות החום הבלתי נסבל אני מתייצבת כמו שעון לאימון ההוליסטי שלך, אני לא יכולה להסביר מה את עושה שם בדיוק, אבל אני יוצאת מכל אימון כמו בנאדם חדש.
לפעמים, כשאני לא מרגישה טוב, אני מאלצת את עצמי להגיע ואחרי שעה של אימון הכל משתנה לטובה כמו קסם.
אני באה לאימון ויוצאת כמו חדשה.
והכי חשוב יאירה, יש בך משהו מרגש, את מקרינה אהבה, איכפתיות ונראה כאילו את עושה את מה שאת עושה מתוך שמחה ולא כעבודה. אז תודה לך על הכל.
פ. ב. תל אביב.